היי. אני רואה תמונה זו ולמרות שאני עדיין גרה בשכונה ורואה את הבניין כל יום, התמונה מעלה בי נשכחות: את היותינו ילדים בגילאי שבע שמונה ומעלה הבנין הזה ודומיו עדיין לא נבנו ואנחנו היינו מגיעים לבית הקברות לקטוף סברס ולעלות על הקברים ובמיוחד לטפס על הקבר של "המלך והמלכה" הציצים של בית הקברות שאז לא היה כינוי ציצים אלא קראנו להם בשמם השדיים של בית הקברות והיינו מתחבקים עם הפטמות בגיחוכים וסומק על הפנים וכאשר היתחילו לבנות את בנייני רסקו (אחד מהם בתמונה) כולנו הישתהנו מהמבנים כי הרי כולנו גרנו בצריפים של רח' חכמי ישראל. געגועים לימים ההם, אח איזה ימים אלו היו.....
יחד עם שכונות אחרות בדרום תל אביב, שכונת שפירא היא כיום אחד המקומות הבודדים במדינת ישראל שמאפשרים רב-קיום של קהילות, דתות וזהויות, מוצאים, מיעוטים ושבטים מכל רחבי הארץ והעולם. בלוג זה מבקש לתת במה חופשית לכל תושבי השכונה ושוחריה ללא הבדל דת, גזע, מוצא ומין.
היי. אני רואה תמונה זו ולמרות שאני עדיין גרה בשכונה ורואה את הבניין כל יום, התמונה מעלה בי נשכחות: את היותינו ילדים בגילאי שבע שמונה ומעלה הבנין הזה ודומיו עדיין לא נבנו ואנחנו היינו מגיעים לבית הקברות לקטוף סברס ולעלות על הקברים ובמיוחד לטפס על הקבר של "המלך והמלכה" הציצים של בית הקברות שאז לא היה כינוי ציצים אלא קראנו להם בשמם השדיים של בית הקברות והיינו מתחבקים עם הפטמות בגיחוכים וסומק על הפנים וכאשר היתחילו לבנות את בנייני רסקו (אחד מהם בתמונה) כולנו הישתהנו מהמבנים כי הרי כולנו גרנו בצריפים של רח' חכמי ישראל. געגועים לימים ההם, אח איזה ימים אלו היו.....
השבמחק