יש חתולים שמדברים אנגלית

מאיר רופי חי ברחוב חסדאי מקרשקש בשכונה כבר יותר מעשר שנים. הוא נולד ב- 1949 ועלה לארץ מצרפת. למרות תאונת האופנוע הקשה שארעה לו לפני שהגיע לשכונה, שבה נהרגה אשתו והוא נפצע קשה ברגליו, הוא מקפיד לשמור גם על אופטימיות וגם על כושר ("הגיל לא חשוב" - הוא נוהג לומר - "רק הרוח").

למאיר שתי אהבות גדולות (בעצם יש שלוש, אבל הוא מוכן לדבר רק על שתיים): כדורסל וחתולים. למרות צליעתו, מדי יום הוא מקפיד ללכת למגרש הכדורסל שליד שבט הצופים, ולא עוזב את המגרש לפני שקלע את המכסה היומית של מאה סלים.
בדרך חזרה לביתו הוא מאכיל את שבט החתולים של רחוב חסדאי מקרשקש. הוא נוהג לדבר עם החתולים אך ורק באנגלית ("כדי לתרגל" - הוא אומר). למרבה הפליאה, החתולים של רחוב חסדאי מבינים את האנגלית שלו, למרות המבטא הצרפתי הבולט.

בסך הכול, מאיר אוהב מאוד את החיים בשכונה. יש לו רק בקשה אחת קטנה וצנועה: שישפצו את מגרש הכדורסל, שיחליפו את המרצפות הרעועות והעקומות שמהוות סכנת נפשות גם עבור ילדים וגם עבורו, שירכיבו סלים חדשים, יסדרו את התאורה, ושסוף סוף יסמנו כמו שצריך את הסימונים של המגרש. נכון להיום, הסימונים הם עבודת יד של הילדים והתושבים, והשאלה מהיכן לקלוע את העונשין, עדיין, כפי שהתמונות מראות, לא לגמרי סגורה.

המגרש נמצא בשטח המתחם העירוני שפועלים בו שבט הצופים "איתן" והמועדונית. לתשומת לבה של עיריית תל אביב ולתשומת לבו של גלעד חריש, שעומד בראש העמותה המנהלת את המועדונית: תל אביב כבר הוכיחה פעמים רבות שהיא אוהבת כדורסל. כפי שאמר בזמנו טל ברודי, העיר העברית הראשונה נמצאת על מפת הכדורסל העולמית. אבל עכשיו, אחרי 80 שנה שהשכונה קיימת, הגיע הזמן שמגרש הכדורסל השכונתי יהיה על מפת הכדורסל העירונית. אחרי היכל נוקייה, אפשר להקדיש מעט מחשבה לשיפוץ (צנוע יותר, יש לקוות) של מגרש הכדורסל הזה. אם לא בשבילנו השכנים, אז לפחות בשביל שכן אחד, מאיר רופי, שמעביר על מגרש הכדורסל הזה את הרגעים הכי יפים של חייו.